סוליטיוד – משך אחד עשר

רכות

הגדולים הקדמונים הציתו את שורשה של מחשבה, זו שחיי אדם מאוחזים בהכנה לקראתו של הרגע שכולו ערום ושמו מוות וברו כולו רכות. על זה הוסיפו חברי בשלל ברות השחוק והמשחק לא את שירושה של זאת המחשבה אלא תפיחתה אל תזרים זרמו של החי, מצרפו החי של גשר בין מיסוס ליצירה.

כדור-רגל

ימים [...]

קרא רשומה מלאה «

סוליטיוד – משך ראשון

סדק
או.קיי, המובן של מחר טוב יותר השתתק … התעוררתי.
אור רך הציף את עיני, סגרתי אותן… התבוננתי אל תוך מנעד הרגשות … גלשתי אל האין, דממתי,  נספגתי אל מהלך ההינוק . המחשבה כמו ביקשה את טעמה של שפיות,  זרקתי אותה מכל המדרגות,  צללתי אל מצלולי הצללים … התבוננתי בשברי התמונות . התעוררתי שוב,  מנעד של [...]

קרא רשומה מלאה «