סוליטיוד – משך שניים עשר

יכול אדם לעצמו

יכול אדם לעצמו?
לברור בינות עתיד,
לקרא בספר סיפור חייו,
להוסיף ולחסר,
ולהכפיל מנת החסד,
להחריש צליל תופי הדם,
ולפרוט אל תוך עומק מצוקי הרגש,
להציף ולהסמיך חומר היותו,
לזינוק תנופת מערבולות של יופי.

יכול אדם לעצמו?
גם לטרוף נפשו בכף ידו,
ובציפורני השנייה,
לעצום עיניה של אחרות מנגד,
לפזר עצמו במצבורי הכרח,
לעצור התערטלות בריקועי מתכת,
לנוע בתבנית הנוף,
ולשכוח [...]

קרא רשומה מלאה «

סוליטיוד – משך שלישי

ערום

תמונתו של אדם ערום כולה סיפור מצבו, לא פניו לא עיניו ולא כפות ידיו… הגוף הערום מצמצם את הפנטזיה, מחלץ את פסיעות המציאות הפנימית לכלל גיאוגרפיה, נוכחת כמו ערומו של הגוף.

נוכחות

עוצמת הנוכחות של החומר הראשוני לכשעצמה הצהרה של חרות, בעצמותיי היא פוסעת, ומשמעות ריקנותה באי [...]

קרא רשומה מלאה «