סוליטיוד – משך חמישי

יצירה

במה מסתכמים חיי אדם? אילולא מכלול יצירתו, ומהי יצירתו? אם לא אופני ומאפייני היותו.

פראות

על דרקוני המהפכות רכבנו גאים לרגע, כוכבי השביט הסיטו אותנו ממסלולנו הטבעי, נטשנו את האלה הגדולה ובעטנו בצלמי האלוהימים שעשינו, לשנו בנורמאליות עד מבוא צריחתה, קרענו את האמת מגופנו ואכלנו את פיסותיה. [...]

קרא רשומה מלאה «

סוליטיוד – משך רביעי

האחר

בעולמך אזרח אני, הייה לי מלך.

עתיד

המחר, אין לו חלק בעתיד, פלג הוא של ההווה, רק זה שמנביט בתוכו צורה ללא ידוע, מרחיק עצמו מההווה ומגלם את העתיד.

הלך-רוח

האקולוגיה בה צומחים קרובי צפיית העומק, צביר תיאורי תוואי טבעו של עולם, מלכתו של [...]

קרא רשומה מלאה «

סוליטיוד – משך שלישי

ערום

תמונתו של אדם ערום כולה סיפור מצבו, לא פניו לא עיניו ולא כפות ידיו… הגוף הערום מצמצם את הפנטזיה, מחלץ את פסיעות המציאות הפנימית לכלל גיאוגרפיה, נוכחת כמו ערומו של הגוף.

נוכחות

עוצמת הנוכחות של החומר הראשוני לכשעצמה הצהרה של חרות, בעצמותיי היא פוסעת, ומשמעות ריקנותה באי [...]

קרא רשומה מלאה «

סוליטיוד – משך שני

התנדנדות

המובן של מחר טוב יותר אינו נעוץ באוניברסאלי אלא בסובייקטיבי , כלומר, במהלך המנפיש את היחיד כישות אוטונומית – תהליך האינדיבידואציה. אינדיבידואל , יציר כפיה של המחשבה המכוננת, האורגת את החושב לכלל פעולה, ופעולתו , נזקקת היא למובנו של הטוב ? האוניברסאלי אין בו את התשובה לעניינו של הטוב, אך יש בו [...]

קרא רשומה מלאה «

סוליטיוד – משך ראשון

סדק
או.קיי, המובן של מחר טוב יותר השתתק … התעוררתי.
אור רך הציף את עיני, סגרתי אותן… התבוננתי אל תוך מנעד הרגשות … גלשתי אל האין, דממתי,  נספגתי אל מהלך ההינוק . המחשבה כמו ביקשה את טעמה של שפיות,  זרקתי אותה מכל המדרגות,  צללתי אל מצלולי הצללים … התבוננתי בשברי התמונות . התעוררתי שוב,  מנעד של [...]

קרא רשומה מלאה «