הלך רוח טבעי
הצוהר אל ככות נמצא בתרחיש של הלך הרוח הטבעי, זה המטאטא את השתלשלויות המודעות ומותיר את שפתיה חתומות. הלך הרוח הטבעי מתכחש לשיפוט ערכי של העכשוויות, ובמילים אחרות, הלך הרוח הטבעי בוגד הוא בסובייקט.
הלך רוח של ככות
להלך הרוח של ככות אין נושא ולכן תדירות ההשתנות איכותה בקפיצה אל מעבר לסיבה ומסובב, שם העין תלויה לה ונוזלת, פוסעת בין קווי מתאר התפיסה ונכנעת לאי מיקומה. הלך הרוח של ככות הוא הרחם של הרגע וכשנצבר הזרם ונושרים פירות האור, נמחק גם האופק של חצי-פה. או אז מזנקת המחשבה עירומה, קלת דעת, ופוצעת את הבלתי ניתן לתיאור.
הלך רוח של חיים
חיים כמו ציור פוצעים את הסימטריה הנוראה של בו זמניות. התנועה הכדרורית שכולה יופי חסר חשיבות ירקה מעצמה ואל תוך עצמה את החיים. התנועה שכולה קפיצה אחת מתארת את עצמה לעצמה ככול, ואם כך תנועה שבאה מאיין וכולה פסוק של בו זמניות… אך פיסוקה הוא החיים.
הלך רוח של הרגע
מתנדנד בין בו-זמניות לפיסוק החיים.
גלובליזציה
בלתי נמנעת… איתה גם נעלמים שדות ייצוב הסדר החברתי והטוב שבמחר, גם הוא דוהה לרבים. חוכמת הניהוג האידילית יודעת את טיבו של איזון, כלומר, מעבר לסדר אחר גורר איתו בהכרח הרס והסדר החדש אינו הכוח המאזן את ההרס. תובע אם כן המעבר בין הסדרים את חוכמת הניהוג במובן של ייצור אלטרנטיבה עדכנית לשדות הייצוב הנעלמים מן העין. אך חוכמת הניהוג האידילית היא אידילית, במובן שאינה ולא תהיה בנמצא, ולכן נופלת היא לידיו של האינדיבידואל ועליו העול המופלא של עיצוב האלטרנטיבה, וגם זו אידיליה אחרי הכול…
בגידה
אדם בוגד בעצמו כאשר הוא מסמן את תבואת הרגע (הגדול) כאמת ואם כך עוצר.
אמיתי
קו גבול דקיק עובר בין האמיתי לבין האמיתי המוחלט, ובעוד האמיתי פתוח, זה שיש לו כתובת הטובלת בערך – האמיתי המוחלט הינו סיפור על ״דבר״ ומכאן סיפור על הנטיות הטבועות בנפש (מיינד). במילים אחרות, בעוד סיפור על ״האמיתי המוחלט״ הוא סיפור אחד החוזר על עצמו, לאמיתי יש סיפוריות כאקולוגיה, ומכאן הוא מתפשט על פני הכול.
מפרש
בדי הפשתן, למפרש שייכים,
של אוניה וציור,
החלפתי לבדי התכריכים
קפיצה
קפצתי אל טווח הבודהה,
הידקתי עם סיכות,
נפלתי אל תוך החשכה
מזיגה
פעולת ההרכבה
תליתי על עצים
חדרתי לדובדבן
יריקה
ירקתי זרעים
לא פגשתי יהלומים
ראיתי עולם בלובן שערותיי
לילה
את הענף עליו ישבתי, גדעתי
מהגזע, מדורה לחמם את קלות הלילה
שורשים, אכלתי עם אפלת לחות האדמה
טבילה
כשנעלם הצל
נטבלתי אל עולם הצללים
החומר נפרש לרוח והרוח לחומר
איפוס
נאספתי לצורה
הפשלתי את שמלתה
שתיתי את זורבה
עכשיו
קילפתי עגבנייה
מעכתי אל כוס היין
יצקתי שמן (זית) ומלח גם
ואת כל המשוררים
עכשיו
מיטה
נעתרה המיטה
עשינו אהבה
אני והמיתה
יד ריקא
עכשיו ללא ראש
פגשתי את העולם
ראשו בכף ידי
התחלה
לבסוף,
ביד ריקה,
פוגש את החיים,
מלאות הסל,
אינני צריך,
שחררתי מעלי,
לא רק שפה
ונועם הארה,
כל ההכרות כולן,
ובוננות ההיראות,
את הבורות ביישתי,
רק טיפשות הותרתי,
בקצה המכחול,
לבסוף,
ביד ריקה,
פוגש את החיים,
שחררתי מעלי,
את מוזיאוני כל האלים,
המיתולוגיות הספורות,
ורואה החשבון,
של כל הלכי הרוח,
גם את החרות,
במלואה,
שחררתי מעלי,
את חוצפת היהירות ורכות
הענווה,
את קולות פסיעותיי איני
שומע,
אינני צריך,
גם לא את הסל הריק,
פוגש את החיים,
ביד ריקה,
לחבריי אני כותב,
של אתמול והמחר,
עכשיו
ידי מלאה.
סלט תמנונים
חומרים
תמנון
תפוחי אדמה
לימון
פטרוזיליה
שמן זית
לימון כבוש בפפריקה
גרגרי פלפל שחור
הכנה
מנקים את התמנון מחול וחלקים פנימיים ומשרים אותו במים קרים לחצי שעה עם חצאי לימון.
מרתיחים מים בסיר גדול, מוסיפים למים גרגרי פלפל שחור, מכניסים את התמנון ומבשלים כחצי שעה.
מוציאים את התמנון וחותכים לעיגולים קטנים ומניחים בקערה על מצע של קרח.
מבשלים תפוחי אדמה בינונים במים עם מלח, מוציאים, מקלפים וחותכים לקוביות קטנות.
קוצצים פטרוזיליה,
קוצצים לימון לקוביות קטנטנות,
סוחטים לימון,
מערבבים את התמנון עם הפטרוזיליה, קוביות הלימון ותפוחי האדמה ויוצקים שמן זית ומיץ לימון, ומעט מלח ופלפל שחור. מכניסים למקרר לצינון וכבישה למשך שלוש שעות.
מעבדים את הלימון הכבוש במעבד המזון למשחה חלקה.
הגשה
מניחים על צלחת, לצד הערימה מניחים כפית ממחית הלימון הכבוש, כוס יין לבן ופלחי לימון.
