היסטוריה של תנועה
חותרת היא להבנת עצמנו, ממצה התנועה, את המגע שהופך תנועה לתמורה.
היסטוריה של תנועה (2)
המגע שהופך תנועה לתמורה הינו הקשר התנועה, הקשר כמו מילה גורר את דרמת הנרטיבים, זה ההופך הקשר לפעולה.
היסטוריה של תנועה (3)
במצב הדברים המאופיין על ידי תנועה מאפס משאבים לאין סוף נגישות, המושג החשוב במובן של הטיה הוא אוניברסאליות. מכיוון שהכוללני מייצג אין סוף משאבים, ובמובן הזה, המושג אמת שווה לאין סוף משאבים. כאשר מתהפך מצב הדברים, כלומר, כאשר ההתכנסות לאין סוף נגישות חוצה את הסף של משאבים חופשיים, המושג החשוב במובן של הטיה הוא ייחודיות האינדיבידואל. מכיוון שייחודיות האינדיבידואל הוא המשאב, ומכאן, המעניין הוא האלטרנטיבה לאמת.
תמורה
תנועה (כמו החיים) מאורגנת בהתאם להקשר יוצר משמעות בעל איכות על-זמנית, כזה שהזמן והזמנים נענים למשובתו… וזה טיבו של חזון.
חזון
חזון, אם כך, הוא העיקרון המארגן תנועה לתוצא של תמורה.
אדם
האדם הוא חזון של תנועה – ליבתה של מציאות הפתוחה לתמורה.
הטבע האנושי
האדם, אם כך, הוא רמז (או צל) לחזון התנועה, מאסף אדם בעקבות חזונו את התמורות… ותמורתו תמיד… התנדנדותו בין היות לחזון.
תנועה וחומר
מאפס משאבים למשאבים חופשיים ומאפס נגישות לאין סוף נגישות, האם זהו דפוס התנועה האנושית? ואם כך, המראה של נטית הטבע האנושי?
תנועה וחומר (2)
במילים אחרות, מהו ״החומר״ שמדידת שינויו, נוכחות נגישותו ואמנות ומדע מימושו יוצקים מחדש את פסוקי התיאור העצמי ופיסוקו?
תמורה
תמורה במובן של מעברי סף, ראה, משאבים חופשיים ונגישות-על, מהווה את האקולוגיה לתמורת החזון, ומכאן, החזון פתוח להשפעת תוצאו… וכך הוא האדם…
מיסטיקנים
ההיסטוריה האנושית שזורה בקפיצות אל מעבר למהלכה היום יומי של התנועה, האינטואיציה המיסטית הסיטה את המחשבה ואת קפיצתה לאזור הדמדומים של הרגע. המיסטיקנים (וביניהם אני שוכן לפרקים) לקחו איתם אל הרגע את תמציתה של בוננות התנועה, והשילו וקילפו מעליה את התפיסה – ״פיסוק תפיסת התנועה״. המיסטיקנים, על ברכי האינטואיציה הצמיחו עצמם לקראתו של הרגע, ומהלך חילוצו של הרגע מהקשר הינו מהות כל אימונם. וכשנבע הרגע ערום מהקשר, תמצית הכרתם ביחס למהות התנועה הייתה לצליל שניגן את הרגע כמו שהרגע היה הצליל שהרעיד את הכרתם.
פרפר-נמר
מחלץ את הרגע מהקשר ואת עצמו מהרגע, מבין את הרגע כמבוא הנגישות וענן של הסתברויות והוא החולם. ושכמתפקע הרגע, המעניין אינו פרי האהבים אלא מהלך ההתפקעות, ולאחר, מחלץ את הזרע מהפרי ותופר מחדש את עצמו. פרפר-נמר משנן את החזרה העצמית וכולה פתוחה…
מהלך החרות
התנועה שהקשרה הוא מעברי סף של תמורה על מנעד אפס ואין-סוף, ראה, משאבים חופשיים ונגישות-על, צוברת את תאוצתו של מהלך החרות, מהלך המתרחק מתנאים מגבילים ונשפך אל טבעה של יצירה-עצמית.
מהלך החרות (2)
מהלך החרות הוא ציר החזון ואם כך מהלך החרות הוא טבעו של האדם, אך מהלך זה נושא בחובו את כל טווח השונות ואם כך את הדרמה בין הכוללני לייחודי.
המעניין
מהלך החרות קשור הוא בעבותות אל המעניין, זה המייצג את מבוא התמורה של תאור-עצמי. מהלך החרות מרפא עצמו מאחיזת שיניהם של התנאים המגבילים ומאפשר את כינונה של שפת העל של נפש, שפה, שבאופיה הינה שפה של שירה כאשר המעניין הוא המדיום בו מגולמת השירה למעשה.
נרטיב
מעברי סף של תמורה משנים את הנרטיב האנושי (קולקטיבי) והאינדיבידואלי באופן בלתי צפוי, כלומר, החזון משתנה הוא בהגדרתו וכך גם נרטיב משתנה בהגדרתו. חזון כעיקרון מארגן של תנועת החיים מונגש וממומש דרך הקומפוזיציה האישית והקולקטיבית של נרטיב. מעברי הסף של תמורה המבוטאים במשאבים חופשיים ונגישות על, תובעים הם את הדרמה של שינוי הנרטיב.
קצה פתוח
מערכת היחסים נרטיב, חזון ותנועה – כמשמעות טיבעו של המושג אדם, הם הקצה הפתוח של האדם וכשנענה אדם למהירותה של ריקות תלוי טבעו על חוט השערה והסערה.
רוח הדברים
במילים אחרות, התנועה מאפס משאבים לאין סוף נגישות עומדת בבסיסה של רוח האדם ומהותה של תודעה. כל הפעילות האנושית על כל גווניה והקשריה היא בעצם ביטוים של תנועה זו ומכאן, זוהי מהותה של היסטוריה ובהקשר זה יש רק היסטוריה של המעניין.
אבולוציה
אבולוציה מסמנת מחד את ההבדל הדקיק בין אין סוף משאבים לאין סוף נגישות… ומאידך מהווה את ממשק המגע בין אין סוף נגישות לאין סוף משאבים.
רוח התקופה
כשם שלמיקומו המיוחד של המושג אוניברסאליות היו השלכות על כל התחומים כך גם לייחוד מיקום חשיבותו של מושג הייחודיות יהיו השלכות על כל התחומים. כלומר, המושג מטה את התפיסה ומי שאוחז בו הוא בעל הכוח, ולכן התקופה שממנה אנו יוצאים כגזע אופיינה כמלחמה על כוח, בעוד שהתקופה שאנו נכנסים אליה תאופיין כמלחמה על טיבו של המעניין.
רוח התקופה (2)
במצב הדברים שבו קיימת שאיפה לאין סוף משאבים קיימת מן הסתם מלחמה על משאבים, במצב של שאיפה לאין סוף משאבים יש חשיבות להיררכיה של השקעות ואם כך לפוליטיקה, פוליטיקה הנובעת מחוסר שונה היא במהותה מפוליטיקה המבוססת על שפע.
רוח התקופה (3)
כל תקופה נושאת את בו זמניותם של הטוב והרע, הטוב ביחס לתקופה, מוטה על ידי מושג האוניברסאליות והוא העמקה הנובעת מהשאלה ׳מה יש?׳ ואילו הרע הוא השטחה הקשורה לשוויון ההבחן בין המושג לתוכנו, ראה אוניברסאליות. בתקופה החדשה, הטוב, המוטה על ידי מושג הייחודיות הינו העמקה הקשורה בחידת המעניין, ואילו הרע גם כאן מיוצג על ידי השטחה הקשורה לפופוליזם המעלים את המושג ומאליל את תוכנו.
מנוף רוחני
המנוף הרוחני מספק לאדם משמעות שאינה תלויה בתנועה לאין סוף משאבים. אי התלות בין השניים היא נקודת הממשק העיקרית בין כל אסכולה רוחנית לבין כל בני האדם, בד בבד עם הצבעתה של האסכולה הרוחנית על נגישות-על המבוססת הכרה ותודעה.
נגישות
נגישות-על ענינה פשוט, להשאיר מחוץ למשחק את כל מנעד חומריו של הלוגוס הנקרא משאבים.
חרות
חרות היא הקפיצה מעבר לתנועה, חרות אינה אי-תנועה כמו שאינה תנועה, חרות מאפשרת את היות התנועה שאינה פוסקת ופיסוקו של המעניין לייחודיות. לחרות אין מחוץ לעצמה ואין גם בתוך עצמה והיא אינה ריקות הקשורה ל״דבר״, חרות היא אין והלך הרוח של האיין… ואין בה דברים.
בחירה
במצב של אין סוף משאבים, ברוחניות כמו באמנות, או בפילוסופיה, מיוצגות אפשרויות של עניין ואם כך, אופק אפשרי להתפתחות האינדיבידואל. כל אפשרות עניין מייצגת בחירה ואם כך התפצלות (הרחבה). המלחמה אם כך תהיה מלחמה בין המעניין למעניין אך ללא הקלף של האוניברסאלי וללא הקלף של היררכיה.
חידות
חידות לא מגיעות לפיתרון, הן מתפתחות… התפתחות החידות משנה את החידה, ומכאן חידות משתנות אך לא נעצרות ומסתכמות.
האדם האחרון
עשוי מחומר, אינו נמנע מדפוס של יצירה או מחשבה ובטח שלא מרוח התקופה אך הוא מבין אותם כאידיאולוגיות ריקות ולכן החומר ממנו הוא עשוי נענע למושג רצון חופשי.
תיאוריה של הכול
חרות הינה המהלך שעניינו הפחתה מלאה של תנאים מגבילים, ובמובנה זה כל הפעילות האנושית על כול זרמיה נענית למהלך החרות. על פניו, נראה לכאורה, שהמסלולים השונים הנושאים את מהלך החרות נוגסים האחד בעוצמתו של השני, אך הקשר זה של הפעילות האנושית מראה על קישוריות גבוהה המתפצלת ונעה על פני כיוונים שונים. אם נשתמש שוב בזקנה כמראה מקום של תנאי-מגביל נזהה את הדרמה האמיתית של מהלך החרות. הפילוסופיה, השירה, המדע, הדת, האמנות והמהלך הרוחני, כל אלו חוברים להם במהלך החרות. נוגסים בתנאים המגבילים בכל פה מכיוונים שונים תוך כדי הצבעה על פתרונות-על השונים במהותם אך מצטרפים לטעמי לכלל החזון של האדם העתידי. מהלך החרות כנרטיב של חזון תנועת החיים מרמז אם כן על האפשרות לנסח קישוריות-על בין אזורי המחשבה הגדולים של האדם.
כבד עוף ואדום של סלק ויין
חומרים
כבד עוף
בצל
סלק
ביצים
קמח
פירורי לחם
פלפל שחור
מלח
יין אדום
פלפל אנגלי, גרגירי פלפל שחור
הכנה
קוצצים כמות גדולה של בצל לעיגולים ומניחים במים ל- 15 דקות (מגביר מתיקות), קוצצים סלק (2 גדולים) לרצועות. יוצקים שמן זית למחבת כבדה ומניחים את ערימת הבצל עם כפית סוכר חום, גרגירי פלפל אנגלי וגרגירי פלפל שחור ומטגנים במתינות עד שהבצל זהוב, שקוף וקרמלי. מוסיפים את רצועות הסלק וממשיכים לטגן על אש נמוכה כאשר המכסה סגור ל- 15 דקות נוספות עד שהסלק מתרכך ומערבבים מידי פעם. את הכבד מקמחים, טובלים בבלילה של ביצה עם הרבה פלפל שחור גרוס ומצפים בפרורי לחם. מניחים במחבת על הבצל והסלק עד שהחלק התחתון עשוי, מערבבים ומוסיפים כשתי כוסות יין אדום ומצמצמים כ- 5 דקות.
הגשה
ערימה במרכז הצלחת…
