עדות
(עכשיו)
הדממה נושרת אל תוך הדממה
(עכשיו)
גולש העולם מהמרכז ומתקרר
מתגבש לסלעים בתוך גינת זן
(עכשיו)
כשרוח הבוקר נוזלת בעורקי
(עכשיו)
כשהכול חמר ובוץ סמיך
וגם ידי נספגות
(עכשיו)
בינות תצהירי הקדושה
שיכורי החרב
ערימת התפוחים המרקיבים
המיטות הזוגיות בגן העדן
ענני התפילות
וסרחון הפנאטיות
(עכשיו)
מתקבצות דמעות המשוררים
(עכשיו)
מושחות בשמן את הדלת
את הקיר שבתוך הדלת
(עכשיו)
שחוכמה נושקת לרגלי הטעות
(עכשיו)
מתחתי את גופי על החול
נתתי לים להשלים עם העין
אכלתי אבטיח
במלא רוחבו של פה
(עכשיו)
שהדממה נופלת אל תוך הדממה
חיות שיחתה ללא תחתית וצל
נחתי ובטני התעגלה והשתפלה
לאורך חלוקי המחשבה
(עכשיו)
כששעון החול סובב כחסר תנועה
בתוך כל אמת משתתקים החיים
מתעוררת החמלה למראיתה
נעצתי את הגל בליבה
(עכשיו)
רוקנתי את מימי
זאת אומרת עשיתי פיפי
גזזתי את ציפורני
ונשקלתי
86 ק״ג
פילוסופיה
פילוסופיה היא רמז ותו לא וזאת גדולתה.
פילוסופיה
מתחילה לאחר שוודאות מתרחקת.
פילוסופיה
תובעת מעצמה את ייחודיות המחשבה.
פילוסופיה
מסתתרת מהאמת, מתביישת לנוכח בדידותה, וסופרת את פעולתו של אדם.
פילוסופיה
מפילה את עצמה לתחתית העולם ומתבוננת.
פילוסופיה
מציבה מלכודות מאחורי המראה ומתענגת לצלילי הג׳אז.
פילוסופיה
מציירת תמונה, עולם, ונסוגה לריקנותו של הרהור.
פילוסופיה
מהלכה החי של יצירה-עצמית.
פילוסופיה
מתמירה את האדם ותמורתה חיותו.
פילוסופיה
צופה היא בהתרחקותה מהמרכז, חוככת בדעתה, ומחכה לרגע הבא.
פילוסופיה
נתנה לעולם את האדם ולאדם את העולם.
פילוסופיה
אינה מושג אלא אופנו וטבעו של דבר.
פילוסופיה
משתתפת במהלכו של הטבע ומכאן משנה את הטבע.
פילוסופיה
אינה דבר אלא גשרי התהליך בין כל העולמות, תנור האפייה של הגולם שהוא אני.
פילוסופיה
היא רמז ותו לא ובזאת גדולתה.
עבודה
הינה ערך פוליטי, כלומר ערכיותה האוניברסאלית לכאורה היא תוצר של הפוליטיקה של הרוח, אך לפוליטיקה של הרוח אין דבר ומחצית הדבר עם הרוח. חזון הקידמה רותם אליו את כוחות הנפש העילאיים והעיליים לטובת יצירת פלטפורמה חדשה, זו שתאפשר לאדם להשתמש בכוחות יכולותיו על מנת לעשות את מה שחשוב… שהוא מהלך רוחני-יצירתי ופילוסופי.
קואן
כמה רגליים יש לדרקון שמולך?
נעורים
תמיד אובדים לטובת הפוליטיקה של הרוח.
ציוויליזציה
המהלך שעינינו ליצור חברה הממעטת בברבריות הסתכם בסופו של דבר במכונת הכביסה של הפוליטיקה של הרוח, זו המלבינה ברבריות מודרנית. ואם להיות חד לרגע, כל מה שלא שם את חירותו של האינדיבידואל כגלגל התנופה הראשוני של היות אדם הוא ברברי במודע ובמתכוון.
חינוך
היה ונשאר הכלי הלא קונבנציונאלי (מלשון, נשק לא קונבנציונאלי) של הפוליטיקה של הרוח.
רוע
תינוק שנולד להורים יהודים, מוסלמים או נוצרים… הרי הוא יהודי או מוסלמי או נוצרי… וזוהי מהות הרוע. כלומר אי שירטוט הקו בין תורשה שעניינה מטען גנטי לבין תורשה שעניינה במטען של אמונה, הוא מהותו של רוע. תינוק הוא תינוק וכך הוא ילד וכך הוא האדם, ישחק לו אדם עם עצמו והעולם ויבחר את עצמו… יהודי, מוסלמי או נוצרי או כל דבר אחר. ובמילים אחרות, את העמודה של דת ולאום בתעודת הזהות יש להשאיר ריקה או לכתוב לא-ידוע… פשוט ממראיתו הרוע, נמצא ושזור עמוק בלב המובן מאליו…
המובן מאליו
הוא סופו של החי במובן שהוא ממפה את אזורי הוודאות העיוורת בנפשו של האינדיבידואל. וודאות היא מהלך מתפתח, שבבסיסו מפצח את המושג וודאות לתצורות מחד, ומאידך מתכנס בין התצורות להלך רוח. זה שביטויו בשפה הוא לכידות פרדוכסלית המתנדנדת בין קצוות מנוגדים לכאורה.
הגיון בריא והמובן מאליו
עצים לא צומחים במהופך, כוסות נשארות נייחות וכשבועטים בסלע זה כואב… הגיון בריא הוא כמו זיכרון של תמונת עולם העוברת לרגע הבא ללא ערעור על תקפותו, כלומר אין סיבה טובה לערער על תקפותו. הגיון בריא הוא סוג של ממשק, המאפשר לאינדיבידואל לפעול בעולם ולהשקיע את מרצו באזורי העניין. כמו למשל הקו הדקיק העובר בין הגיון בריא למובן מאליו.
הגיון בריא הינו מבוסס, כלומר, הינו סט של אמונות מוצדקות. למרות שבדרך כלל צידוקה של האמונה אינו מוחזק על ידי האינדיבידואל אלא על ידי בנק קולקטיבי אנושי. כלומר, אין לי מערך בדיקה שלם המסביר למה כוסות נשארות נייחות על השולחן אבל ניסיוני הסטטיסטי, ניסיונם של אחרים ותורתו של ניוטון מהווים את הצידוק לאמונה. הגיון בריא הוא הגיון חי, כלומר מהלך הצדקתו אינו סופי, והערעור הרך על הגיונו הוא חלק אינטגראלי משפיותו.
המובן מאליו אינו שכזה וכשמו כן הוא, כלומר מובן מאליו, ולכן אינו חי אלא הוא חומר מת במובן שאינו נושא בחובו את מהלך הצדקתו ואם כך אינו אובייקט של הרהור וערעור. המובן מאליו הינו תהליך ההזדקנות של נפש (מיינד) או לחילופין התמעטות הערות. המובן מאליו הוא האויב הסמוי מן העין וזה כוחו האדיר, ואל נוכחו עוצר האינדיבידואל מבלי משים והופך לאפרוריות היום.
מקצוע
אומנות, דרך ארץ, מלאכה, משלח יד, עבודה, עיסוק, עשייה, פעילות, קריירה, תכלית, תפקיד, זווית, חוג לימודים, יסודי, מאמן, מומחה, מיומן, מקצוען, כשירות, הקפדה, בקיאות…
אמנות
חרות היא אמנות ומקצוע ולא הישג.
דג במלח ותבלינים
חומרים
פארידה (2 ק״ג)
4 קילוגרם מלח גס
תבלינים ( פלפל אנגלי, פלפל שחור, אגוז מוסקט, מקל ווניל, מקל קינמון, זרעי שומר, זרעי קימל, זרעי כמון, פקעת כורכום, פולי קפה)
הכנה
דג שטוף ונקי, מיבשים היטב היטב, מערבבים את המלח הגס עם כמות יפה של התבלינים ומניחים על מגש האפייה משטח של מלח בגובה של 2 ס״מ. ממלאים את פנים הדג בכל סוגי התבלינים היבשים ותופרים את בטן הדג. מניחים את הדג על המלח ושופכים מעל הדג את שאר כמות המלח עם התבלינים, מוודאים שכל הדג מכוסה בערימת המלח. בוזקים טיפות מים על המלח ומכניסים לתנור חם ואופים ב- 190 מעלות כ-45 דקות.
פרוק
מוציאים את הדג, שוברים בזהירות את גוש המלח ומנקים את גב הדג ממלח על ידי הפרדת העור. מפרקים את בשר הדג ומניחים בצלחות.
הגשה
מזליפים מעט לימון ומעט שמן זית ומגישים…
