משך תשעה עשר

ככות (Suchness)

ככות היא השער לרגע שתוכנו הוא הכרה.

ככות כהכרה הינה סוג של ידיעה… ישירה, ערומה, שעוקפת תפיסה המעוגנת בשפה.

ככות חושפת לאור התודעה את הקיפול הראשון של מושג החרות.

ככות כתצהירו הראשוני של רגע, פתוחה היא למהלך ההיראות ומכאן מעומת האוניברסאלי והייחודי, עד כדי פרימה ושזירה מחדש.

ככות היא מילה, המצביעה על מושג המצביע על קבוצת רעיונות.

ככות כחוויה ישירה, בא לומר, ללא מתווך, חופנת את ההנאה הפשוטה של הרהור מתמשך ומאספת אל חיקה את הלך הרוח הנספג בשולי הסדקים, אלו המספקים למחשבה את מדבריות החישה מחדש.

ככות כמושג המצביע על שינוי כקבוע אוניברסאלי מתרחשת בקונפליקט עם הנטייה האנושית ליצירת המשכיות, נטייה שפנים רבות לה אך בעיקר מחסרת היא במידת פתיחותו של הרגע.

ידיעה

איך  יודע האמן מתי הציור זורק מעליו את המכחול?

ידיעה (2)

ידיעה מתהווה ברגע, ובהקשר הזה מופיעה בחטף, ומכאן היא אינה מלכתחילית לרגע, ומכאן, ישנם רגעים בהם אין בנמצא ידיעה. ואם סמכות קשורה לידיעה, והרי יש רגעים בהם היד ריקה היא מידיעה, ומכאן ממעטת בתצהיר הסמכות. בא לומר שאין בנמצא ידיעת כל יודע, והחיפוש אחר האושר במובן של ידיעה כוללנית המאספת אל תוכה את סך כל הידע, בטעות קלה יסודו. עולם פתוח המשתנה תדיר בעל כיוון אבולוציוני אינו נושא בתוכו או מחוץ לעצמו את תזקיק הידיעה בהא הידיעה, ולו רק מכיוון שעולם מסוג זה מהווה את עצמו והיווי העולם את עצמו חושף את הידיעה לדינאמיקה של השפעות, ומכאן, ידיעה מתהווה ברגע ואין היא חומר אינרטי ביחס לעולם ואין העולם אינרטי ביחס אליה.

ידיעה מהי?

מי שצפה עמוק אל תוך מחשופה הארוטי של ידיעה יגלה שחמוקיה ואיבריה אינם בנמצא, בא לומר ידיעה ריקה היא מעצמיות, ואם כן, יש לה רק גוף שצורתו ידיעה… שהוא גופי ברגע הידיעה, ומכאן אין יודע ואין ידיעה, אלא הם מתהווים בו זמנית ברגע, ומבעם המשולב אינו נענה לפירוק הגולמני והפוליטי של יודע, ידיעה וידע.

ולכן מי שגורר את סמכותו מרגע לרגע יוצר הוא משך המבוסס רגע אחד של ידיעה, לעומת החיות התובעת את פרוק ההמשכיות לרגעי חיים, ובה הסמכות אינה נובעת ונגררת, אלא מאספת את חיותה מאופיו של הרגע.

ומכאן, מי שדעתו אינה מטלטלת לקצב קיום או אי-קיום הידיעה, סמכותו כולה בינות חרכי עצמו, חלק היא ממנוחת דעתו ויודע הוא את מידת ידיעתו וסוגיה, ובעיקר מהלך הוא את עצמו באופן שבו נולדת ידיעה.

הנאה וידיעה

המרחק בין הנאת היות לידיעה הוא אפס אך המרחק בין ידיעה להנאת היות אינו אפס.

אבולוציה, טענה ומשחק

התופעה האבולוציונית כשפה של מושג החיים בכוליותם ניתנת (ככל חומר) לייצוג סוחף, ואומר ״בשמה״ שטוענת שפת החיים אל מול תופעת החיים הבדידה את היותה חסרה בהגדרה, ואם כך נעדרת ״מה שצריך״ בכדי לייצג את החיים.

המהלך הפילוסופי החי, מהותו אם כך הינה להוליד את הטענה של האינדיבידואל אל מול טענתה של התופעה האבולוציונית. ובמובן הזה, המהלך הפילוסופי סופג אל עצמו את החיים כמשחק ומציב טענה אל מול טענה.  הדרמה הנובעת הינה מימושה של הטענה הגזורה מהמהלך הפילוסופי-ייחודי של האינדיבידואל.

במילים אחרות, המהלך הפילוסופי החי עונה לאבולוציה בכליה היא, סופג הוא את נימיה הדקיקים ועונה לה תוך כדי שהוא מתחמק לרגע ממקומיות הפיתרון ביחס לשינוי. מאסף מהלך זה את סוג הידיעה (אינטליגנציה) המפוררת לרגעים את הטענה שמנגד, תוך אימוץ כליה של אותה טענה.

יופייה של הטענה הוא במשחק אותו היא מרחישה ופותחת בנפשו של האינדיבידואל, ומי שנע לאורך שברירותה של תופעת החיים יתכן וימצא במעמקיה את התנועה של אחרותו.

ככות וייחודיות

החלל המושגי ככות, גורר איתו את ההצבעה על מצבו הטבעי של אינדיבידואל (כהלך רוח), זה הנובע מהכרה ״במציאות כפי שהיא״. ומכאן, ככות כחלל מושגי אוחזת ומשולבת בחלל המושגי שסימנו הוא אוניברסאליות.

אך הכרה ״במציאות כפי שהיא״ היא נוזלית, בא לומר, לא רק שאין לה דפוס קבוע, יש בה מגמות ונטיות וחלקם נובעים ממרקם תפיסת העולם איתו מתכנסים לעבר חופי ההכרה, ואותו פוגשים ברגע הבא.

יתרה מכך, הכרה אינה מערכת סגורה אלא מערכת נוזלית ופתוחה, בא לומר, שהכרה פתוחה היא להתרחבות הראיה, הבוננות והיבט הניסוח.  במילים אחרות, הכרה אינה ״דבר״ סגור, ראה, ״המציאות כפי שהיא״ אלא היא קרוב ורק קרוב… ואין להבין מדברים אלו שיש בנמצא מן מציאות כפי שהיא.

ככות, היא המוצא מהאוניברסאליות בדיוק כפי שהיא המוצא מהסובייקטיבי, מלהיטה היא את צבירת המוצקות של הכוללני (נוזליות) וחושפת את כמיהת החיים לחיים. ובנימיה הדקיקים והשבריריים מתגעש תצהירה של הייחודיות, ולעד תתנדנד… ותחסר את עצלות התנופה.

מהלך החילוץ, ניסוח ובדיקה

כאשר ככות מהירה יותר מהאספות החומר, מתהווה לכשעצמו מהלך החילוץ, הניסוח והבדיקה של יסודות מצרף ההיות. כאשר אי-משמעות משיקה למשמעות ואי ערכיות משיקה לערכיות, כאשר חשיבות משיקה לאי-חשיבות, אז, מתוך המגע בין כל הקצוות כולם נובעת פעולת השיור והזיקוק. כאשר נימי הנוזליות פוערים סדקים בכל דפוסי ההיות, נושרת המידיות אל ליבו של המופשט והרהור שכולו חתחות מהפך את כיווני הצפייה.

מכחול הרצף

כששכך גל המשמעות

יבש נותר הים

צינת הבוקר לא עצרה

והרגש, זה הנקרא הלא-ידוע

עמד מלכת

אספתי קצה לקצה ופוררתי

צפיתי בקוביות הקרח הנאספות להר

ואת אדני הקפיצה קיפלתי

ותליתי בחלל החופשי

עכשיו

בינות תנועה ואי תנועה

הפניתי את מבטי

אל הראיה

גלגלתי את מדרונות המחשבה

אל מבואה

את כד האפר הנחתי למלא ראשי

ושחקתי את מלא היום

בינות רוכלי התודעה

עכשיו

קראתי לדממה

משחתי גופי בשמן

סרקתי שערי

ושכחתי את פעולתי

את כותרת היקיצה הפקדתי

בידי אהובתי

עכשיו

הדממה גררה את החשכה

וראות תנועת הכול בכל

עכשיו

הדממה גררה את

מבדוקי האיון

זעתי ניגרה וגשר

הנחתי אל פתחי האש והקרח

עכשיו

השלם השיר כנפיו

חלקים ודברים הפכו סוברנים

ומכחול הרצף  איין

עכשיו

הסיפורים כולם

נכנסו לשער הקפיצה

שככה השאגה

ותווי הסימנים נוצקו מחדש

כעננים

עכשיו

הדממה

גררה

דממה

אחרי וגם לפני

אחרי הבחירה, ליבתו של איזור המותרות ומהלכה המרצין פוטנציאל למהלך היצירה, מגיע הרגע, נזקק אני לשחרר מעלי את תצהירי הבחירות בין השחור ללבן ואת זיקוקם לרוח. בחירות, צרות מדי באופקיהן וקיומן הפך אנכי ומתרחק,  ביחס למשטחי המורכבות של ריבוי המשמעות ובו הזמניות… אין מהלכה של בחירה משיק יותר למחשבת קיומי.

ובתוך

בחירה מתהווה מרגע המותרות ומהלכה שזור צמתים וחשמל, סכומה של בחירה נעוץ בלב המסתורין והיוויה בסופו של יום צובר מחדש את מלא המותרות, אז שרויים המותרות ברכסי העננים הנושאים בחובם גשם ויובש בו זמנית.

החלפתי

החלפתי את עוצמת הכוונה ברכות אי ההסדרה.

מחוות המת לחי

נאספת מאין מציאות

וכולה ג׳אז

ירקתי את גרעין הדובדבן

מחוות החי למת

ירקתי את גלעין הדובדבן

וכולו ג׳אז

מעולם לא הייתה דממה

וויטל טונה של אחרי הים

חומרים

נתח שייטל של עגל חלב

טונה משומרת ומשובחת

צלפים

מיונז (רצוי לעשות)

מלפפונים חמוצים

עירית

שלוט

בצל

ירקות שורש

הכנה

הכנת הנתח: מניחים ירקות שורש (סלרי, פטרוזיליה, גזר, כרשה, בצל ושום) בסיר, מוסיפים אגד של ירוקים טריים (שמיר, כוסברה, פטרוזיליה) ושקית תבלינים יבשים (פלפל שחור, פלפל אנגלי, קימל), מוסיפים כ-3 ליטר מים ואת נתח השייטל. מביאים לרתיחה, דואגים לקפות את הקצף ומבשלים כשעה ומחצה על אש בינונית. מוציאים את נתח השייטל ומניחים בצד, מסננים את הנוזלים (ניתן לעשות קונסומה).

הכנת מיונז: מפרידים חלמונים וחלבונים של שלוש ביצים, מניחים את החלמונים במעבד מזון, מוסיפים 2-3 כפיות חרדל, כפית סוכר לבן, כחצי כפית מלח, 1-2 כפות צלפים. מפעילים את מעבד המזון לחצי דקה על מהירות גבוהה עד שהכול הופך למרקם אחיד ויציב. מתחילים להוסיף שמן (קנולה או תירס) בזמן שמעבד המזון עובד, מזליפים באיטיות עד שהכמות משלשת את עצמה והופכת ליציבה. מתחילים להוסיף את חלבון הביצה (ביצה אחת) מנה (ככפית) בכל פעם עד שהמרקם משתנה ליציב ואוורירי. מזליפים כף לימון סחוט, מפלפלים ומתקנים תיבול.

הכנת הטונה: מוציאים מהקופסא את נתחי הטונה ומפרקים עם מזלג עד שכל הטונה מפוררת היטב, מוסיפים כשליש כוס מיץ לימון, 2-3 כפות צלפים, כחצי כוס מלפפונים חמוצים קצוצים קטן קטן, שליש כוס שלוט קצוץ דק ושליש כוס עירית קצוצה. מוסיפים לתערובת את המיונז ומקפלים עד קבלת מחית אחידה.

פריסת הנתח: לאחר שהנתח התקרר והגיע לטמפרטורת החדר, פורסים לפרוסות דקות.

הגשה

על קערת הגשה שטוחה וגדולה מסדרים את פרוסות הבשר, מורחים על כל פרוסה כמות נדיבה של הטונה-מיונז, מזליפים טיפות לימון וזורים עירית קצוצה וקוביות קטנטנות של לימון (אפשר כבוש בפפריקה).

ליד

מצוין עם בירה, באגט וחמאה וגם וואסאבי יכול להועיל…