אנושיות
חציתי את מגע ההארה עם סליל אדמת ארץ,
ואת פתיל האדמה הצתתי בבינת התשוקה,
אנושיותי הסמיכה ורחשה גם צלילים של פז,
גם רעי מעיים והתלהטות מצבורי התבערה,
יצקתי הדר אל שדרת הילוכי,
וטופפתי אל מבוא הכוכבים,
ומיטבי, מוקיון השרוי בקפלי הכאוס,
המופיע את עצמו,
ואחרותו שולה צבעים של התפשטות,
אהבתי לאורכו של כל העומק
ומפסגות ההר קפצתי,
את קפיצות הדרך,
נכרי הייתי לעצמי וגופי הסכים,
בסופו של יום גיליתי את שחרית חוגת מלואם של החיים,
חישבתי את קיצי וספרתי את כל השברים, וראשוניות המעטים,
חזיתי בזוהרו של נמר
בחשכה
וצפיתי בעוצמת זנב הדרקון,
בצעתי בידי את חומו של לחם ואספתי עסיסיות אל שדות חישה,
אל מותי זינקתי,
לפני זמנו,
ואת אש המרד ערגלתי אל צפונות דמי היום,
חבר הייתי, וגם היו לי, הגדולים שבהם,
הימרתי על הכול ואת החרב הטלתי אל רוחב אוויר קלוש,
מכחולים רבים הבאתי עד סופיות,
את אי ההיקשרות בחנתי ונקשרתי בזה הגורדי,
שם גם הוטמנה החרב ושלושה יהלומים,
כתבתי
כדי להבין את העולם,
וחשבתי
כדי להבין את עצמי,
דיברתי
כדי להבין את האחר,
ושתקתי
כדי לראות,
אהבתי
במלא עוצמת פליאה,
והגבתי את קיומי עד רגעי הרמוניה ואסימטריה,
אל זה החומר המרתי את פני,
וקשרתי את עצמי לטבור עולם,
צחקתי, ולא זכרתי גדלותו של האתמול,
על פרוסה של לחם הנחתי טיפות של שמן,
ובקולנוע ראיתי גם שירה,
את דמי שתיתי וידי ליטפו הכול שבנמצא,
עליתי למשפט עצמי
וטיפשותי איתי,
הילכתי על פני אדמת ארץ
מנוגע בנועם הארה,
חציתי את מגע ההארה
עם סליל אדמת ארץ,
אנושיותי הסמיכה ורחשה.
קיצוני
אחרון, איש קצוות, אקסטרמיסט, דרסטי, מקוטב, מהפכני, מוחלט, מושבע,,מחויב, מנוגד, מקוטב, מכסימליסט, נמרץ, פדנט, פנאטי, קיצון, קצה, רדיקלי, תקיף… מתעבר.
יופי
היכולת האנושית לזהות, להוקיר, להעריך ולהכיר בערכו של יופי מסמנת את קיומה של דלת יציאה החוצה. בין אם מתפיסה תלוית הקשר, מחזרה עצמית ללא וריאציה, מהסד של הנורמאליות, מהצביטה המתמשכת של היות בן מוות, ומגבולו של העולם.
תן לו לאדם רגע של חווית יופי והנה קיומו מתכנס אל הקשר ומונח כלאחר יד מאחור בעוד פניו נוהרות את הטלת עצמו מחדש.
אנו מחפשים את היפה כי היפה מאמת את קיומה של דלת היציאה, אנו יוצרים את היפה כדי לעבור בזו הדלת, אנו מתארים יופי מתוך השאיפה המתמדת לתאר את עצמנו כמי שנהיה. אנו מצביעים על היפה ובכך מצביעים על ערך אמת המידה, פסגותיה המושלגות של אנושיות לבוא.
היופי הוא הרמוניה אסימטרית ובליבה נע ונד חוג המעניין, היופי, עיקרון ראשוני של נפש (מיינד) המתאר את עצמו לעצמו ומכאן דלת היציאה והחריגה.
שדה משחקים
הכרה, זרז הפרייתי הינה, דלת לשינוי בתחביר של תודעה, לכשעצמה, תודעה, תחביר של שקופיות, לכשעצמה, שקופיות, כולה ערות.
החושב (סובייקט)
בדיאלקטיקה של יצירה עצמית, חושב הוא אסטרטגיה של מחשבה.
מונרו, מרלין מונרו
המיתוס של מונרו בישר את קצוות מהותו של הפוסט-מודרניזם, במובן של ניתוץ הקשר בין הסימן למסומן. הדימוי של מונרו פרש כנף והשאיר את נורמה ג׳ין בעולם מקבילי, בכך הקדים הדימוי בממשותו את תמונת האמיתי שקדמה לו. אמריקה שנולדה מרעיון, אימצה ובנתה את המיתוס של מונרו כמראת עצמה, והשאירה מאחור את הנשים של רובנס וגם את המונה–ליזה. סודה של המונה-ליזה אינו בחיוכה רב הפנים אלא בהלך רוחה, המונה ליזה הינה ייצוג של דינאמיקה פתוחה בין הלך רוח לדימוי, ואם כך רב פנים ורב משמעי במהותו. מונרו סימנה במותה את נעילת המיתוס אל תוך מרחבי המיתולוגיה האנושית והפרידה לרווחת הכלל בין הדימוי לסיפור. ובעוד הסיפור תובע מנשאו את מידת הכבוד, הדימוי לעומתו מרחיש את נשאו לכלל דקיקות ביקורתית.
ועוד מילה
מלחמת העולם השנייה נושאת בחובה שלל חיצי השפעה, חלקם ביססו את התהוות מצב הדברים הפוסט-מודרני במובן של נעיצת החרב בליבה של האמונה הנאיבית שהציוויליזציה מתקדמת אל הטוב יותר ושטבעו של האדם אומנם מתנדנד בין שחור ללבן, אך הטוב באשר הוא, הוא שיפסע את הפסיעה האחרונה. דווקא המלחמה היחידה בה הקלאסיקה של מלחמת הטוב ברע ובני האור מול בני החושך לימדה את האדם שמיתוס זה מתפוגג לנוכח מבוא אימתו של האדם מעצמו.
כש"זה" קורה
המיומנות היצירתית המביעה את עצמה דרך מופע אסטטי המביא את החושים לידי פרפור אקסטאטי, מייצרת אקולוגיה להתהוותו של חוש העל – הטעם, במובן של כושר הבחנה ומכאן, העצמת המודעות. אך הקסם מהיר הוא מהמודעות. הקסם הוא זה המביא את טעמה של מודעות לידי נוכחות מלאה. הסמכת חומר החיים של הרגע הוא הקסם שאנו נוהרים בעקבותיו ועקבותינו הם תוצאו. כש"זה" קורה גם אנושיות נראית לרגע אפשרית…
תודעה חלקה, עגולה וצפה
חלקה במובן שאינה עוצרת, עגולה במובן של היות פתוחה וצפה במובן של אי ההיקשרות למושאיה.
חלקה במובן שבו תוכו של פרדוכס אינו כברו, עגולה במובן של סימטריה של ריקות, וצפה במובן של אי מיקומה.
חלקה במובן של הטמעת ההכרה, פתוחה במובן של פתוחה להירחשות ההיראות, צפה במובן של נוחות העיון.
חלקה במובן של העדר התנודות, פתוחה במובן של פתוחה לתנודות וחלקה במובן של נוחות השימוש בתנודות התודעה.
